יצחקי נ' ד"ר גלוזמן ואח'

פסק דין

ערעור מיום 11/6/09 על פסק דין מיום 4/5/09 של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת רבקה פוקס) שניתן בת"א 3168/05.

רקע עובדתי

1.הרקע העובדתי נלמד מפסק דינו של בית משפט קמא, ואינו שנוי במחלוקת.

המערערת, ילידת 1939, פנתה (ככל הנראה בסוף שנת 1999, תחילת שנת 2000) למשיבה 3, מרפאת ש.ל.ה שרותים לבריאות השן בע"מ, על מנת לטפל בשיניה בלסת התחתונה לאחר עקירת חלק משיניה (שמונה במספר) בלסת זו. היא טופלה על ידי המשיב 1, דר' גלוזמן. בוצע לה ניתוח חניכיים, וביום 27/11/00 הודבק לה גשר שנועד להיות קבוע, בדבק זמני.

המערערת לא הפסיקה להתלונן על כאבים. על אף תלונותיה הודבק הגשר בהדבקה קבועה ביום 18/6/01.

בעקבות תלונותיה של המערערת הוסר הגשר ביום 8/2/05.

לא היה חולק כי הטיפול שקיבלה המערערת אצל המשיבה 3 ועל ידי דר' גלוזמן כשל.

2. המערערת הגישה תביעה לפיצויים בגין נזקיה עקב הטיפול בשיניה.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.בית משפט קמא ביסס את פסק דינו על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת השיניים, דר' ישראל בלומנפלד, שמסקנותיו היו כי הטיפול שניתן, לרבות הגשר, בוצעו ברשלנות ואף לא היה נכון ואו הולם למצב פיה של המערערת. במצב הגשר שהותקן, לא היה באפשרותה של המערערת לשמור על היגיינת פיה. המומחה אף העריך את עלות הטיפול העתידי בסוג טיפול של מספר תותבות במקום גשר אחד, כפי שהיה הטיפול הכושל.

4.בית משפט קמא קבע כי האחראים לנזקיה של המערערת הם דר' גלוזמן, מרפאת ש.ל.ה, דר' שחר שמואלי כמנהל המרפאה בחלק מהתקופה המתייחסת, ושרותי בריאות כללית, שפיקחה על המרפאה.

5.באשר לנזק קבע בית משפט קמא, כי על האחראים לנזקיה להחזיר לה את כל הסכומים ששילמה עבור הטיפול , לרבות עבור טיפול שורש, שלא היה קשור לטיפול הכושל, בסכום של 29,794 ₪ (משוערכים ליום הגשת התביעה). כן הורה בית משפט קמא שעל האחראים לפצות את המערערת בגין כאב וסבל בסכום של 35,000 ₪. נקבע, על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כי לא נותרה לה נכות צמיתה, אם כי היא סבלה מכאבים "מיותרים וממושכים" במשך הטיפול גופו ובמשך כארבע שנים, עד שהגשר הוסר. השופטת הוסיפה בפוסקה את הסכום שפסקה:

"... לא יכולתי להתעלם ממספר הפניות המדוד של התובעת למרפאת של"ה ומהעדר הקפדה על מועדי הטיפולים אליהם הוזמנה; אשר לו בוצעו בקפידה כמתחייב, יכול ומשך התקופה עד להסרת הגשר היה מתקצר ומקבלי ההחלטות בשל"ה היו מקדימים לקבל החלטה על הסרת הגשר, שכשל".

עוד צוין כי המערערת לא סבלה מכאבים בחלק מהתקופה בשל אנטיביוטיקה שקיבלה (וראו עדותה המצוטטת בעמ' 11 לפסק הדין).

6.לגבי תביעתה של המערערת לקבל עבור טיפול שיקומי עתידי בלסת התחתונה, החליט בית משפט קמא, כי אין להעתר לדרישה זו, שכן היא קיבלה החזר של הסכום אותו שילמה, ובלשון בית משפט קמא:

"ממה נפשך, הטיפול שניתן לתובעת כשל, ועל כן לתובעת ניתן פיצוי בגובה התשלום ששילמה עבור הטיפול שכשל" (עמ' 11 לפסק הדין).

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי על פי הראיות שלפניו (חוות הדעת של דר' בלומנפלד, המומחה מטעם בית המשפט, ועדותו של דר' תמרי שנתן חוות דעת למשיבים), דר' גלוזמן לא גרם לכל החמרה במצבה הרפואי של המערערת "על כן וככל שיש למצוא פתרון לבעיית חוסר השיניים בלסת תחתונה, אין הוא מונח לפתחם של הנתבעים, אלא לפתחה של התובעת הנדרשת להתמודד עם נתוניה הרפואיים ולחוסר השיניים בפיה".

עוד פסק בית משפט קמא על החזר הוצאותיה ותשלום שכר עורך דינה בשיעור של 20% מסכום הכולל שנפסק (64,794 ₪) + מע"מ.

הערעור